למה מתוסכל, למה משועמם?

ראיתי את זה קורה הרבה יותר מדי פעמים בשיעורי משחקי חשיבה בבתי ספר: מלמדים את הילדים משחק לשני משתתפים, ואז מחלקים אותם לזוגות ומקצים להם זמן שבו הם יכולים לשחק. אחרי שתי דקות נשמעת קריאה: "ניצחתי!" מכיוונו של אחד הילדים. המורה מסתכל בשעון – יש עוד הרבה זמן – "תעשו עוד משחק", קורא לעבר הילדים. העניין הוא, שאם ילד אחד הבין את המשחק טוב אבל היריב שלו לא כל כך, או אם יש פער חשיבתי כלשהו בין השחקנים, התוצאה תחזור על עצמה גם במשחק השני, השלישי והרביעי. משמעות הדבר: הילד שמנצח בקלות – משתעמם, והילד שמפסיד כל הזמן – מתוסכל ומכריז שהוא "לא אוהב את המשחק הזה".

יריב שקול

"פיבוט" הוא משחק אסטרטגי לשני משתתפים. הוא לא "קל מדי" או "קשה מדי". מי שקל או קשה זה לא המשחק, אלא היריב.  אם אתם רוצים להנות מהמשחק, בחרו יריב שקול (ברמה שלכם), אחרת המשחק יסתיים תוך מהלכים בודדים ולא תגיעו למיצוי של החשיבה האסטרטגית שהוא טומן.

השוואת רמות

אם אתם מורים או מדריכי חוגים ואתם משתמשים במספר עותקים של אותו משחק על מנת ללמד, דאגו שתהיה רוטציה קבועה ושיטתית בין התלמידים, על מנת שלא יווצר מצב של יריבים לא שקולים שמשחקים שוב ושוב זה עם זה.

במקרה שבו אין לכם אפשרות לבחור יריב שקול (למשל אם אתם הורים והיריב היחיד שלכם הוא ילד בן 8), ישנן כמה טכניקות שבו תוכלו לאזן את הסיכויים ולהפוך את ההתמודדות לשקולה, כך שגם זה יהיה מעניין ומאתגר עבורכם, וגם יאפשר לילד שלכם להשתפר מבלי להרגיש חסר סיכוי.

לפניכם כמה רעיונות, תרגישו חופשי להוסיף משלכם:

יש לכם רעיונות נוספים להשוואת רמות? מוזמנים לכתוב בתגובות!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.