למה מתוסכל, למה משועמם?
ראיתי את זה קורה הרבה יותר מדי פעמים בשיעורי משחקי חשיבה בבתי ספר: מלמדים את הילדים משחק לשני משתתפים, ואז מחלקים אותם לזוגות ומקצים להם זמן שבו הם יכולים לשחק. אחרי שתי דקות נשמעת קריאה: "ניצחתי!" מכיוונו של אחד הילדים. המורה מסתכל בשעון – יש עוד הרבה זמן – "תעשו עוד משחק", קורא לעבר הילדים. העניין הוא, שאם ילד אחד הבין את המשחק טוב אבל היריב שלו לא כל כך, או אם יש פער חשיבתי כלשהו בין השחקנים, התוצאה תחזור על עצמה גם במשחק השני, השלישי והרביעי. משמעות הדבר: הילד שמנצח בקלות – משתעמם, והילד שמפסיד כל הזמן – מתוסכל ומכריז שהוא "לא אוהב את המשחק הזה".
יריב שקול
"פיבוט" הוא משחק אסטרטגי לשני משתתפים. הוא לא "קל מדי" או "קשה מדי". מי שקל או קשה זה לא המשחק, אלא היריב. אם אתם רוצים להנות מהמשחק, בחרו יריב שקול (ברמה שלכם), אחרת המשחק יסתיים תוך מהלכים בודדים ולא תגיעו למיצוי של החשיבה האסטרטגית שהוא טומן.
השוואת רמות
אם אתם מורים או מדריכי חוגים ואתם משתמשים במספר עותקים של אותו משחק על מנת ללמד, דאגו שתהיה רוטציה קבועה ושיטתית בין התלמידים, על מנת שלא יווצר מצב של יריבים לא שקולים שמשחקים שוב ושוב זה עם זה.
במקרה שבו אין לכם אפשרות לבחור יריב שקול (למשל אם אתם הורים והיריב היחיד שלכם הוא ילד בן 8), ישנן כמה טכניקות שבו תוכלו לאזן את הסיכויים ולהפוך את ההתמודדות לשקולה, כך שגם זה יהיה מעניין ומאתגר עבורכם, וגם יאפשר לילד שלכם להשתפר מבלי להרגיש חסר סיכוי.
לפניכם כמה רעיונות, תרגישו חופשי להוסיף משלכם:
- הגבלת זמן החשיבה לשחקן החזק על ידי שעון חול או טיימר.
- השחקן שמנצח מעביר את אחד החלקים שלו לשחקן השני לקראת המשחק הבא. (ואז במשחק השני הוא ישחק עם 6 חלקים והיריב עם 8. אם הוא ינצח שוב, הוא ישחק עם 5 חלקים והיריב עם 9, וכן הלאה עד שכבר יהיה לו ממש קשה לנצח)
- את המהלך הראשון במשחק, החזק צריך לבצע בעיניים עצומות
- החזק מתחיל, החלש מבצע שני מהלכים ברצף (באופן חד פעמי)
- השחקן החלש מתחיל ומשחק פעמיים ברצף (חד פעמי)
- השחקן החלש מקבל בתחילת המשחק "גלגלי הצלה" שמאפשרים לו לבטל את שני המהלכים האחרונים במשחק (של היריב ושל עצמו). כדאי להשתמש במשהו מוחשי כמו אסימונים או דיסקיות עבור גלגלי ההצלה, ולהחליט לפני המשחק כמה גלגלים כל שחקן מקבל.
יש לכם רעיונות נוספים להשוואת רמות? מוזמנים לכתוב בתגובות!
